כי האדם עץ הגינה / אורית לוטרינגר, 2011
כי האדם עץ הגינה / אורית לוטרינגר
הקשר בין הטבע לאדם בא לידי ביטוי מיוחד ביצירותיה של מרים חורי מרמת השרון
מרים חורי - ״כסופים״, בית העיתונאים ע״ש סוקולוב תל אביב
מרים חורי-גוטהולץ (71), תושבת רמת השרון, נולדה בטוניס, עלתה ארצה בגיל 10 עם עליית הנוער, יחידה מבני משפחתה. בהגיעה לארץ, התגלגלה למוסדות שונים עד שנשלחה בטעות לקיבוץ נגבה. מאחר שהיא גדלה בבית דתי, החליטו קרובי משפחתה בישראל להוציאה מהקיבוץ ולאמצה כבת, אצלם גדלה במשך תשע שנים, עד הגיעה לגיל 20. ב-1960, עם עלייתם של בני משפחתה לישראל, הצטרפה מרים להוריה, אשר התיישבו בראשון לציון. באותה שנה סיימה את הסמינר למורים. בגיל 26 החליטה ללמוד אמנות ונרשמה ללימודים במכון אבני לאמנות ועיצוב, שם למדה פיסול במשך ארבע שנים אצל הפסל, משה שטרנשוס.
כיום, חברה מרים חורי באגודת האמנים. היא זכתה פעמיים במלגת קרן שרת לאמנות פלסטית, משנת 1985 מלמדת פיסול בסטודיו שלה שברמת השרון, הציגה שמונה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובחו''ל. מספר פסלים שלה נרכשו לאוספים פרטיים בישראל, צרפת, שוויץ וארה''ב. חורי הציבה ארבעה פסלים במקומות ציבוריים שונים בארץ.
בתערוכתה בבית סוקולוב מציגה חורי 30 יצירות, מתוכן 20 פסלים כסופים, עשויים חלקם מנייר כסף, חלקם יצוקים ברונזה ואלומיניום ו-10 פסלים המשלבים עץ ואבן.
את סדרת הדמויות הכסופות שלה החלה חורי ליצור בדרך מקרה לפני כחמש שנים. תוך כדי צפייה בטלוויזיה, החלה למולל נייר כסף בידה, והצורה שנתגלתה הייתה דמות אנושית קטנה ושברירית, עוררה את סקרנותה להמשיך וליצור פסלים מחומר זה. היא ביקשה להעניק יותר נפח לדמויותיה, ולשם כך בנתה מעין קונסטרוקציה של חוטי ברזל. לאחר מכן, נוצקו חלק מן הפסלים בבדיל, באלומיניום או בברונזה.
''כל חומר תורם לדמות את ייחודיותו, ובכל חומר נראית הדמות קצת אחרת'', אומרת על היצירות של חורי, אוצרת התערוכה, מירי קרימולובסקי. ''תוך שמימדי הדמויות גדלו, רבות נהיו מופשטות יותר. לפתע הפכו ל'עומדות על רגל אחת'. דווקא אלה שניצבות כעל חוט השערה נדמות אנושיות יותר, חזקות ושבירות כאחד, אולי. מהות הגנום האנושי. נדמה שהן מתכופפות עם הרוח, נוטות לצד זה או אחר, מבקשות להישאר נטועות, אך יחד עם זאת לנוע הלאה''.
''הדמויות שיוצרת חורי בנויות בנייר כסף'', ממשיכה קרימולובסקי, ''מזכירות במידת מה את דמויותיו של ג'קומטי, כשנקודת החיבור המתבקשת ביותר היא טביעת אצבעו של האמן: ג'קומטי בחומר ומרים בנייר כסף. יצירתה של חורי נושקת לזו של ג'קומטי בדרך מקרה, אולם נראה כי הדברים שכתב סארטר אודות דמויותיו של ג'קומטי יפים ושרירים גם לגבי הדמויות המפוסלות של חורי: 'אלו הן מטפורות לבדידותו של האדם עלי אדמות'. מבלי שהתכוונה לכך, ניצבות דמויותיה של מרים בדיוק כאותן מטפורות. הדבר מתחזק בסדרות המאוחרות בהן הדמות מאבדת את סממניה - ידיים, רגליים, אגן והופכת למעין צמח, סמן לדמות האנוש שהייתה כאן ואיננה עוד''.
המיצב המרכזי בתערוכה יונק את השראתו מצילום של שדה פרחים צהובים אשר עורר את דמיונה של חורי, והיא ביקשה ליצור שדה פרחים עשויים נייר כסף. היא יצרה מיצב העשוי 34 פרחים בגדלים שונים. הפרחים הפכו אצל חורי ל''קבוצת אנשים המתלכדים יחד בצעדה למקום בלתי ידוע'', אומרת האוצרת ומוסיפה חורי:''זאת יצירה המבטאת את כוחה של הקבוצה''.
סדרה שנייה המוצגת בתערוכה היא סדרת פסלי עץ ואבן, אותם החלה חורי לפסל לפני כ-12 שנה. גם בסדרה זו, הקשר בין הטבע לאדם בא לידי ביטוי באופן מיוחד במינו. כמו רעיון הפסלים הכסופים, גם רעיון פסלי העץ והאבן קיבל חיים ביד המקרה, בעת שגזמה היוצרת ענפים בגינתה. ענף בוגנוויליה אחד נראה לה כצללית אדם, ולתוך החלל שבין הענפים השחילה אבן המהווה את גופו. מכאן, החלה יצירתה להתפתח. חורי החלה מרוקנת את חלקו הרקוב של העץ, ובמקומו שיבצה אבן מסותת המותאמת בדיוק למילוי החלל שנוצר.