ילדי השואה

[13] בית להיות
[13] בית להיות

Holon, 2007, Bronze, H 100 cm.

press to zoom
[12] בית להיות
[12] בית להיות

Holon, 2007, Bronze, H 100 cm.

press to zoom
[11] בית להיות
[11] בית להיות

Holon, 2007, Bronze, H 100 cm.

press to zoom
[10] בית להיות
[10] בית להיות

Holon, 2007, Bronze, H 100 cm.

press to zoom
[09] בית להיות
[09] בית להיות

Holocaust Children, Holon, 2007, Bronze, H 75 cm.

press to zoom
[08] בית להיות
[08] בית להיות

Holocaust Children, Holon, 2007, Bronze, H 100 cm.

press to zoom
[07] בית להיות
[07] בית להיות

Holocaust Children, Holon, 2007, Bronze, H 100 cm.

press to zoom
[06] שלט הקדשה
[06] שלט הקדשה

Holon, 2007, Bronze, H 25 cm.

press to zoom
[05] יער ילדי השואה
[05] יער ילדי השואה

Ramat HaSharon, 1997, Bronze, H 100 cm.

press to zoom
[04] יער ילדי השואה
[04] יער ילדי השואה

Ramat HaSharon, 1997, Bronze, H 100 cm.

press to zoom
[03] יער ילדי השואה
[03] יער ילדי השואה

Ramat HaSharon, 1997, Bronze, H 100 cm.

press to zoom
[02] ילד יושב
[02] ילד יושב

Holocaust Children, Holon, 2007, Bronze, H 70 cm.

press to zoom
[01] שני ילדים
[01] שני ילדים

Sketches, 1997/2001, Bronze, H 33 cm.

press to zoom

אני אישית לא חוויתי את השואה.

נולדתי בתוניסיה בשנת 1940 והגעתי לישראל בגיל צעיר מאוד. במשך כשבע שנים חייתי בין ניצולי שואה שזה עתה הגיעו לארץ. שמעתי את הסיפורים הטרגיים שלהם ממקור ראשון. זוג צעיר שהתיידדתי איתו, לא מבוגר ממני בהרבה, סיפר לי על החוויות הנוראיות שעברו, במיוחד הגברת הצעירה, וזה נחקק בליבי ובמוחי.

מדי שנה, ביום הזיכרון, אני מהופנטת מהסיפורים הנוראיים האלה, ומרגישה כאילו אני בעצמי ניצולה.

בעלי הוא ניצול. כך גם חברתי הטובה, סרקה, שכתבה את השיר המוקדש לאנדרטה.

כשעיריית רמת השרון ערכה תחרות להקמת אנדרטה לזכר ילדי השואה, הרגשתי שהדרך הטובה ביותר להעביר את תחושותי היא ליצור פסל פיגורטיבי שאינו זקוק להסברים על הסבל שחוו חפים מפשע, נשמות טהורות.

וזה מה שיצרתי.

מרים חורי גוטהולץ

child11.jpg

ילדי השואה