מרים חורי גוטהולץ / שרקה ספן, 2000

מרים חורי-גוטהולץ | אפיריון
מרים חורי-גוטהולץ | אפיריון

מרים חורי-גוטהולץ / שרקה ספן

במשך שלושים שנה מרים חורי-גוטהולץ פיסלה בחומרים שונים: אבן, חומר, יציקות בטון, ברונזה, חומרים פלסטיים שונים ועץ מעובד. העץ החי בצורתו האורגנית, הלא מעובדת, היה שייך עד עכשיו לגינה שלה. אמנם תמיד ריתק אותה בצורות, בטקסטורות, בחיים שבו; כשגזמה עצים שמרה חלקי ענפים "מעניינים", התבוננה בתנועה שלהם, במבנה שלהם, אך לא חשבה עליהם כעל פסלים עד שנתקלה ב"צועד". פתאום חשה צורך למלא את החלל בין שני הענפים, ודווקא באבן.

זו הייתה נקודת ההתחלה של סדרת העבודות שתערוכה. הפסלים הראשונים יצאו מענפים שהיתה בהן תנועה, או הבעה, שעוררה אסוציאציות של דמות, אשר האבן השלימה אותה.

ככל שהעבודה התקדמה והתפתחה, הלכה האבן והסתגלה יותר ויותר אל הנתון הצורני של העץ. ובהמשך האבן ממש תופסת את מקומה של ליבת העץ ובפסלים האחרונים האבן כבר פורצת מהעץ כאילו היא צומחת מתוכו, כמו ענפים.

העץ והאבן בפסלים של מרים משתלבים, ויוצרים ישות חדשה, חיים חדשים.

חזרה לעיתונות >>